"אני לא יכולה לעשות את זה ככה סתם. אני צריכה השראה!"
"כדי שאוכל להכנס איתו למיטה ולהנות, אני צריכה אווירה! מצעים נקיים, מוזיקה, נרות…"
"אני צריכה להרגיש שאנחנו משקיעים בביחד שלנו, מדברים, משתפים, צוחקים. רק מהמקום הזה בא לי להיות איתו."
"אם אני יודעת שיש לנו רק חצי שעה, אין טעם בכלל להתחיל משהו"
"כשהיינו לפני חודש בצימר, היה לנו ממש כיף. שלוש שעות שלמות עינגנו זה את זו והתפנקנו בכיף. אבל בבית, ביומיום, בין העבודה לילדים – איפה יש לנו את הזמן הזה?!"
אחד הדברים שעולים הרבה פעמים במפגשים שלי עם זוגות בקליניקה הוא נושא שאני מדברת עליו גם בסדנאות:
צד אחד רוצה ומצפה למפגש מיני ארוך, מושקע ומתוכנן.
הצד השני מסתפק גם במשהו חפוז.
הראשון לא מרגיש שהוא יכול להנות בכלל ממשהו חפוז, ומסרב בתוקף לאפשר ל"חפוזים" להיות חלק מהמיניות הזוגיות שלהם.
הצד השני מתוסכל וכועס, ומסביר שאי אפשר בתוך חיי יומיום עמוסים לצפות שכל מפגש מיני יארך שעתיים ויהיה מושלם מכל הבחינות – או שלא יהיה בכלל.
כי אז אין בכלל.
וכשאין בכלל אז מתחילות הבעיות…
כשאנחנו חושבים על אוכל, זה לגמרי מרגיש טבעי שיש כל מיני סוגים של ארוחות
יש את ארוחת הערב הרגילה שלנו, שיש בה גם אוכל טעים ומזין, וגם מפגש נעים של כל המשפחה. לרוב התפריט די חוזר על עצמו – חביתה, לחם עם גבינה או חומוס, וירקות חתוכים. זוהי ארוחה טובה ובסיסית, כולם מרוצים ממנה, לא צריך לשבור את הראש כל פעם מחדש איך לגוון ולחדש (כמובן שלפעמים זה גם כיף לגוון). היא בדרך כלל אורכת כחצי שעה, ומשתלבת טוב בשגרת הבית, בין המקלחות לשינה.
לעומת זאת, לפעמים אנחנו יוצאים מהשגרה, מגיעים הביתה מאוחר ואין זמן להכין ארוחת ערב רגילה. אז אנחנו מרשים לעצמנו "לחטוף" משהו זריז כמו פלאפל או פיצה בדרך הביתה. כמובן שלא נרשה לעצמנו לעשות זאת כל יום – הגוף שלנו זקוק ליותר מרכיבים תזונתיים ממה שיש בפיצה או בפלאפל. וגם על החוויה של ארוחה סביב השולחן המשפחתי לא היינו מוותרים באופן קבוע
אבל כשזה "פעם ב…" – זה בסדר, כולם מרוצים.
ומצד שני, כשיש לנו אירוע חגיגי, אנחנו מתלבשים יפה, מפנים שלוש שעות ויוצאים לאכול במסעדה טובה ארוחה עם כמה מנות. זו הנאה אמיתית, לגוף ולנפש. האוכל טעים, הפינוק שמבשלים ומגישים לנו ולא צריך לרחוץ בסוף את הכלים, וכמובן האפשרות לדבר בנחת ולהנות מהביחד שלנו. אבל ברור שביומיום הרגיל שלנו לא נוכל להשקיע 3 שעות בארוחת הערב כל יום.
בדיוק באותו האופן, גם בזוגיות טובה יש כמה סוגים של מיניות, ולכולם יש מקום
זה המצב הטבעי והבריא, וחשוב לשמור על המינונים הנכונים.
"ארוחת הערב הרגילה" היא המיניות השגרתית. לא ארוך מידי, לא קצר מידי, מספיק זמן כדי ששני הצדדים יהנו, וגם לא ארוך מידי כדי שאפשר יהיה לכך מקום גם בתוך חיי שגרה עמוסים של בית-עבודה-ילדים… חשוב מאד להשקיע את כל האנרגיות, כדי להגיע למצב שהמפגשים המיניים השגרתיים שלכם מספקים את שניכם, גופנית וגם רגשית. זה לגמרי אפשרי, ותוכלו לקבל רעיונות וכלים שיגלו לכם איך עושים זאת באחת הסדנאות שלי.
וכמו בארוחות חגיגיות, יש מקום בחיים הזוגיים להשקיע לפעמים במיניות קצת יותר מהרגיל. לתכנן מראש, לפנות כמה שעות, להתלבש יפה, להתחיל מבילוי משותף, ולזרום משם… ולהשקיע את כל הזמן הנדרש כדי להתענג ביחד. פעם בכמה חודשים מומלץ אפילו להתנתק מהשגרה ולבלות לילה לבד בלי הילדים באיזה צימר מפנק.
ומצד שני, לפעמים יש מצבים שלא מוצאים אפילו את הזמן הדרוש למיניות הרגילה והטובה. כמו במקרה של "Fast Food" – גם "חפוזים" שמתקיימים במינון הנכון זה יכולים להיות נחמדים וכייפים.
ומהו המינון הנכון אתם שואלים?
שאלה מצויינת 🙂
בעיני, כאשר המיניות השגרתית הטובה והמספקת מתקיימת כ-80% מהזמן, ה"חפוזים" וה"מושקעים" תופסים כ 10% כל אחד – זהו מצב יציב ובריא לזוגיות.
כמובן שגם המצב המשפחתי משפיע – זוג צעיר ללא ילדים, או זוג שילדיו כבר עזבו את הבית מן הסתם יוכלו להשקיע יותר זמן במיניות שלהם.
אז.. מה אתם אוכלים הערב?
תודה על המידע ועל הדוגמא המצויינת עם הארוחות, בהחלט עוזר לעשות סדר במחשבה על עניינים והמינונים.