שלום שירי

עברו כבר שלושה חדשים מאז הפעם האחרונה שהיינו אצלך וזה זמן לומר לך תודה ולהתכוון אליה, מתוך מה שהתחיל בפגישות אצלך וממשיך לחיות ולהתחדש בביחד שלנו.

הגענו אליך בגסיסה של חיי המין שלנו. התחלנו כבר להתרגל ולאהוב את חיינו, זה לצד זו, כסוג של 'דודים' – בגיל השישים וחמש, שבעים שלנו. אינטיליגנטים למדי ובעלי מודעות עצמית, למודי טיפולים, וסדנאות.
שלושים וחמש שנים של חיים ביחד ביחסי אהבה טובים  – האם ? אבל אולי..

 וגילינו פנים חדשות.

 דעות קדומות שלנו, ביישנות ופגיעות, שחסמו אותנו מלדבר ולהפגש ופשטות ואופטימיות שלך וישירות וטבעיות שלך, שירי ,שאיפשרו התחלה של דיבור ביננו וכניסת אינפורמציה ראשונית שבאה ממך.

הקשבה מאד מיוחדת שלך, שירי, באווירה של קלות וידיעה פשוטה שלך של עיקר והתעקשות עליו, רק כשהוא יכול באמת לפתוח פתח בהווה –  כך זיהית בדיוק וכוונת בנחישות לפתיחה של תכנים שקבעו עמדות אצלי בגיל מאד צעיר, כשאלה מתנים עדין את הגישה שלי בהווה ונוכחים ביחסים שלנו. בדיוק של הראייה שלך, בצרוף עם אמפתיה ונחישות, יצרת תנאים שהזמינו אותנו להתבונן, לגעת ולפתוח ולצמוח..

  וכך נוצר אצלנו מרחב חדש של חופש ופשטות. ומשהתחיל דיבור אינטימי הוא המשיך והפתיחות מעמיקה ומאפשרת לנו חיוניות חדשה ומבורכת והנאה מחודשת ומתחדשת מיחסי המין שלנו , שמשפיעה על הזוגיות שלנו בכלל ועל דיבור פתוח יותר ומשוחרר וקל וגלוי בכל המישורים.

 וכך התנפצו להם מושגים כמו 'כימיה', כשאיכויות של המגע משתנות באפן טבעי. נשיקה.. הנשיקה שלנו למשל היא אחרת לגמרי והיא פוגשת אותנו בנוכחות חדשה לגמרי.. והתהליך הזה ממשיך מתוך עצמו ובזכות נגיעה קטנה, קצרת זמן ומדוייקת שלך שירי – תודה, תודה לך שירי, על פיסת חיים חדשה וכל כך יקרה ובלתי צפויה אפילו..

גילוי של חיוניות וארוטיות, אשר ברגע שנפתחת אינטימיות, הם נובעים אז ממקור חדש,שהוא בלתי תלוי גם בשינויים פיסיים שבאים עם הגיל. מסתבר שהחיוניות ואיתה הארוטיות מתעצמים, מעצם הבחירה להפתח ולהתבונן מחדש ולהיות פשוט בסיטואציה – אני ובן זוגי , במקום להעלם ממנה, על ידי עצימת עינים, או על ידי מציאת מפלטים אחרים, כמו פנטזיות. ההסכמה להיות ול'ראות' פותחת מרחב חדש שלם, שמאפשר לחיות ולהתחדש.. לאט לאט אפשר אז להרגע מהישגיות ומביצועים 'מוצלחים', עם ההסכמה לחוות את המפגש עצמו..

אני חושבת כמה עמוק מקובעות דעות קדומות ועכבות וביישנות ועקבות חינוך, שגרמו לנו לחכות חיים שלמים כמעט, כדי להעלות דברים כל כך בסיסיים, שהם בסיס של החיים עצמם.. ובכל זאת, חמש עשרה פגישות הספיקו כדי לרכך ולהתחיל לרפות את אחיזתם..

והאם אפשר היה קודם ?

המון המון הערכה ותודה לך שירי